המערכת הרגשית – המוח הדפוסי
שנים רבות של אבולוציה אנושית לא הצליחו להמציא רגשות חדשים ויתרה מכך, למרות כל ההתפתחות הטכנולוגית והיכולת להאריך חיים לא בהכרח אנשים היום יותר מאושרים.
מה באמת קובע את רמת האושר? ממה מושפע תפקודו של הגוף וחוזקה של המערכת החיסונית ? מה קובע ממה נפחד ולמה? איזה כוח מניע אנשים מסוימים להצלחה ואחרים לחיי הישרדות? למה חלק מהאנשים מקיימים יחסי זוגיות תומכים ואוהבים ואחרים מוצאים עצמם בודדים?
תורת הניאו הומנולוגיה מזהה את מבנה המוח ואת צורת הפעולה שלו. המוח הרגשי זהו החלק שבו מוטבע ומופעל המידע הסובייקטיבי של כל אחד מאיתנו. הכוונה למידע שיש לנו על עצמנו והמידע שיש לנו על העולם. לדוגמה: אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להצליח או מפחדים מכישלון, אהובים ורצויים או מפחדים מדחייה, והאם העולם מלא סכנות או הזדמנויות, אנשים רעים או חביבים וכן הלאה. דרך מידע זה הטבוע במוחנו אנו רואים ומפרשים את החיים ובהתאם לכך גם חווים אותם.
המוח הרגשי מושתת על שני שליש מידע שלילי ושליש מידע חיובי. הוא מערכת מידע סגורה הממחזרת את אותה פרשנות למציאות שוב ושוב. הוא מהווה עד 20% מכלל המוח, אך מנהל אותנו ושולט בנו מרבית הזמן בגלל מבנה המוח ובגלל צורת החשיבה שהתפתחה במהלך האבולוציה. המוח הרגשי אחראי על הזרמת כימיקלים והורמונים לגופנו. אלה יוצרים את הרגשות וקובעים את תפקודו הפיזיולוגי של הגוף.
תורת הניאו הומנולוגיה מציגה את מנגנון הפעולה של המערכת האנושית הכוללת מוח רגשי, מוח הגיוני, גוף ושדה הנפש ומלמדת כיצד אנו יכולים להפעיל את מוחנו הרגשי ואת מוחנו ההגיוני בדרך הנכונה המאפשרת לנו הרגשה חיובית יציבה ובריאות תקינה.
מנגנון הפעולה של המוח הרגשי
מה קורה לכם כאשר אתם חושבים על מה שאין לכם? אתם נהיים מוטרדים, מרגישים אי שקט ונעשים עצבניים יותר. למה זה קורה?
המוח הרגשי הוא מערכת חשמלית. כדי שהוא יוכל להזרים לגוף כימיקלים והורמונים היוצרים הרגשה טובה הוא צריך כוח חשמלי – אנרגיה. מוח זה פועל על מעגלים חשמליים ולכן מורכב ממינוס – מידע שלילי ומפלוס – מידע חיובי. כאשר אנחנו חושבים שלילי אנחנו מתחילים להניע מעגל חשמלי מנקודת מינוס. כדי לסגור את המעגל עלינו להגיע לפלוס, ואז תהיה לנו אנרגיה ונחווה תחושת סיפוק.
אז אנחנו חושבים על כך שאין לנו כסף או אהבה או הערכה, ושולחים את המחשבות שלנו לעולם בחוץ. אם יגיע אלינו סכום כסף, הכרת תודה או משוב חיובי נרגיש טוב, ואם לא יגיע נמשיך להרגיש רע.
את התנועה הזו ממינוס פנימי להשגת פלוס מבחוץ אנחנו מקיימים מרבית הזמן, וכך אנחנו תלויים בגורמים חיצוניים כדי שתהיה לנו אנרגיה, כדי שנרגיש טוב.
המוח הרגשי שולט בחיינו כי הוא נבנה כך כדי להגן עלינו. לכן קודם כל יש תגובה רגשית. לדוגמה: אנחנו מטיילים בטבע ולפתע שומעים רשרוש בשיחים לידינו. קודם כל אנחנו נחשוב שתיתכן סכנה האורבת לנו. אחרי שנוודא שהרשרוש הוא בגלל חרדון ולא נחש נוכל להירגע.
באותה הדרך המוח מגיב כלפי כל גירוי חיצוני. אנחנו קולטים גירוי דרך חמשת החושים ומתרגמים אותו על פי המידע הטבוע בתוכנו, ואז גם חווים את הרגש התואם. לדוגמה: גילינו שיש לנו בליטה לא מוסברת בגוף. אם במוחנו יש פחד ממחלות, אנחנו מיד נפחד שאנחנו עומדים למות ונרגיש לחץ וחרדה. אם אנחנו יודעים שאנחנו בריאים אנחנו לא ניבהל. נמשיך לעקוב אחרי הבליטה ונפנה לרופא במידת הצורך, ללא פחד.
דוגמה נוספת: התקלקל לנו מכשיר חשמלי בבית. אם יש לנו מידע על פחד מעוני או מידע שאין לנו כסף, אנחנו נרגיש לחץ מעלות התיקון או חלילה מקנייה של מוצר חדש. אנחנו גם נדחה את ההוצאה הכספית ככל שניתן. אם יש לנו ידיעה שהכסף זורם אלינו ומאיתנו כל הזמן אנחנו נתקן את המכשיר ללא לחץ וללא שהיות.
מוחנו מתרגם את המציאות ללא הרף, על בסיס המידע המוטבע בו. אנחנו בכלל לא רואים את המציאות כפי שהיא, אלא דרך נקודת מבט צרה המעוותת לנו את הראייה. אבל אנחנו בטוחים שאנחנו צודקים ורואים הכל במדויק.
המוח הרגשי מרבית הזמן מריץ מחשבות הגורמות לנו לאיבוד אנרגיה. מחשבות הרואות את מה שאין לי, מחשבות של ביקורת ושיפוט כלפי עצמנו ואחרים, רואה את המציאות מנקודת מבט קורבנית המשאירה אותנו תלויים במישהו או משהו אחר.
לדוגמה: אנחנו כמעט תמיד משווים את עצמנו לאחרים, ואנחנו תמיד יוצאים מופסדים מההשוואה. מדוע? כי תמיד יהיה מישהו עשיר יותר, יפה יותר, חברותי יותר. אז ראינו אצל מישהו אחר אוטו חדש ואנחנו מיד מרגישים לא מוצלחים כי לנו אין. מה עשינו בכך? האם משהו השתנה והאוטו שלנו שודרג? לא. אנחנו רק מרגישים רע יותר לגבי עצמנו. אנחנו לא רואים בכך סימן שאוטו חדש אפשרי גם עבורנו. ראינו מישהו רזה יותר מאיתנו ומיד אנחנו מרגישים שאנחנו נראים רע. האם צורתנו החיצונית השתנתה? לא. רק ההרגשה שלנו לגבי עצמנו.
ההשוואות אינן מאפשרות לנו לפעול מתוך מלוא הפוטנציאל שלנו כי הן מרוקנות אותנו מכוחנו.
המוח הרגשי גם חושב המון על העתיד. מה יהיה? האם מישהו יודע מה יהיה? על סמך מה אנחנו מפחדים מהעתיד? ברגע שאנחנו ממוקדים במחשבה על דבר שאינו ידוע אנחנו נכנסים לריק וללחץ. כדי למלא את הריק אנחנו בונים תסריטים אפשריים המבוססים על מידע הקיים במוחנו. לדוגמה: אם במוחנו קיים מידע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה אנחנו נריץ תסריטים על אסונות. אם קיים לנו מידע על בגידות אנחנו נריץ תסריטים על הזוגיות שלנו או שנימנע מזוגיות.
ההתנהלות הקבועה של המוח הרגשי להיות במינוס מרבית הזמן משפיעה גם על הבריאות שלנו. הרגשה טובה היא מדד לכך שהוזרמו לגוף כימיקלים והורמונים. הרגשה שלילית, לחץ, חרדה, חוסר סיפוק הן מדד לכך שהגוף לא מקבל אספקה מבוקרת מהמוח. גם עצבים וכעס הם תוצאה של חוסר תקשורת בין המוח לגוף. למוח אין מספיק אנרגיה כי הוא שלח אותה החוצה ואז הוא מודיע לגוף- אין לי מה לתת לך ואין לי יכולת לקיים תקשורת. המוח שולח כימיקלים והורמונים של לחץ כדי לתת התרעה ומעביר את הפיקוד למערכת העצבית. ואז אנחנו חווים כעס, עצבים, חרדה.
המחלות שנוצרות בגופנו הן תוצאה של אותה דינמיקה שחוזרת על עצמה לאורך זמן. התאים בגוף לא מקבלים הזנה סדירה ונכונה מהמוח והולכים לחפש מקורות אנרגיה אחרים. כך הם פוגעים בתאים אחרים בגוף. כל תופעה נפשית כמו דיכאון, לחץ, חרדה, טיקים, בעיות התנהגות, אספרגר, ועוד וכל מחלה כמו סרטן, מחלות עור, דלקת פרקים וגם מחלות אוטואימוניות כולן מקורן במוח רגשי חסר אנרגיה שאינו פועל בצורה תקינה.
אנחנו מתנהלים מתוך נקודת מבט מצומצמת ושטוחה שלא רואה נתונים רבים נוספים.
כאשר אנחנו ממהרים להגיע בזמן ומוצאים את עצמנו בלחץ כל רמזור אדום נתפס כמכשול, כל נהג אטי הוא גורם מעכב. אנחנו לא יודעים אם העצירה ברמזור מנעה מאיתנו תאונה, או שתתפנה לנו חניה בדיוק בזמן. אנחנו מניחים שזה רע.
אנחנו כל הזמן בדרמות רגשיות, סובלים, פוחדים ומאבדים אנרגיה כתוצאה מתפיסה שלילית ולא מציאותית. המוח הרגשי קושר בין דברים כמו אהבה וכאב, הצלחה ובדידות, מחלה ומנוחה. האם באמת אנחנו צריכים לחלות כדי לנוח או לאבד משהו כדי להעריך אותו?
חשיבה חיובית והגיונית היא הכרחית כדי שנהיה בריאים ומאושרים.
כדי ליצור מצב מאוזן במוחנו עלינו ללמוד תנועה חדשה המתחילה בפלוס הקיים אצלנו ולא במינוס.
מוח הפועל על פלוס הוא מוח שיש לו מספיק אנרגיה לתפקוד תקין של הגוף.
המידע הקיים במוחנו הוא רק מידע. גם אם לא נוכל למחקו אנחנו כן יכולים להגדיל ולהרחיב את המידע המנהל אותנו ולשנות את נקודת המבט שלנו, את התפיסות ואת המציאות. כל שנדרש מאיתנו הוא ללמוד איך.
כותבת המאמר: נטע פיש.
